צבי לם

חינוך פוליטי וחינוך אידיאולוגי – הבחנות

החינוך הפוליטי יוגדר כאן כפעילות המתבצעת בבית הספר באמצעות התכנים שבתוכנית הלימודים המקובלות או באמצעות התכנים האקטואליים של הפוליטיקה הלאומית , שמטרתה פיתוח כשריו האינטלקטואליים ורגישותו המוסרית של התלמיד . לצורך הפעלתם במצבים המזמנים נקיטת עמדות בעניינים פוליטיים . בפירוש הזה אין מטרת החינוך הפוליטי שונות מכל עיסוקיו האחרים של בית הספר או של כל המסגרות האחרות של החינוך הפורמלי , כשאלה מונחים , על ידי תפיסת החינוך , המכוונת לטיפוח האוטונומיה האינטלקטואלית והמוסרית של היחיד .

גישה אחרת לעיסוק בתכנים אקטואליים של החיים הפוליטים ובמשמעויות הפוליטיות של מקצועות הלימוד השונים היא זו של החינוך האידיאולוגי . עיקרה של התפיסה הזאת הוא שימוש בתוכני החיים הפוליטיים האקטואליים ובתכנים של תכניות הלימודים לגיוס תמיכתו של התלמיד בעמדה פוליטית המועדפת על ידי מחנכיו או על ידי המוסד שבו הוא מחנך .

ההבחנה הבסיסת בין חינוך פוליטי וחינוך האידיאולוגי היא איפוא זאת : התכנים הפוליטיים משמשים את החינוך הפוליטי כאמצעים לטיפוח כשריו של החניך ובכללם טיפוח כושרו להגיע בכוחות עצמו לעמדה בשאלות פוליטיות , המטרידות אותו בהווה וכאלה שהוא עשוי להיתקל בהן בעתיד . בחינוך האידיאולוגי , לעומת זאת , משמשים התכנים הפוליטיים את המחנכים כאמצעים להכשרת עמדה פוליטית , המקובלת עליהם , לחניכהם .

לצורך הבהרה נוספת של ההבדל בין שתי הגישות האלה יאמר עוד : החינוך הפוליטי מכוון לטיפוח יכולתו של היחיד לפעול בתחום הפוליטי כיצור אוטונומי , המכריע את הכרעותיו בתחום הזה תוך הזדקקות מינימלית אפשרית לדעת קהל , למנהיגים , לדעות קדומות , למוסכמות , ללחץ קבוצתי וכ"ו , חינוך אידיאולוגי , לעומת זאת , עיקרו מאמץ לשכנע של התלמיד בדבר יתרונה של עמדה פוליטית המועדפת על ידי מחנכיו , שאינם נימנעים בדרך כלל מלזדקק לדעת קהל וללחץ קבוצתי , להפעלת סמכותם ולשימוש בסטראוטיפים הרווחים בסביבה בשעה שהם מנסים להביא את חניכהם לקבלת העמדות הפוליטיות , הרצויות להם .

הדרך המוחשית להצגת ההבדל בין שתי הגישות השונות האלה היא על ידי פירוט תוצרי הפעולה החינוכית המבוקשים בשתיהן . תוצריו של החינוך הפוליטי הם גישה רציונלית לפעילות פוליטית , הנישלטת על ידי בקרה של ערכים אנושיים בסיסיים . תוצריו של החינוך האידאולוגי היא האמונה ב " נכונותה " או ב"צדקתה " של דרך פוליטית מסוימת , הנאמנות למסגרות מפלגתיות , המלווה באומונה משלימה , האומרת שכל הדרכים האחרות בפוליטיקה וכל המסגרות המפלגתיות האחרות הן פסולות .

העניינים הטעונים ליבון בהקשר הזה הם איפוא אלא : א. משמעותה של הרציונליות בפוליטיקה . ב. תפקידם של הערכים האנושיים – בסיסיים .

ניתן לסכם זאת בסכמה :

חינוך פוליטי	חינוך אידיאולוגי
המטרה אוטונומיה אינטלקטואלית – מוסרית פיתוח כושר הכרעה ובחינה ביקורתית	גיוס תמיכה בעמדה פוליטית מועדפת – שכנוע
התוצר : גישה רציונלית בקרה של ערכים אנושיים	אמונה בצדקתה של דרך מסוימת כשכל הדרכים האחרות פסולות .